בעיות ניידות: מדריך הפרעות תנועה

מה נחשב כהפרעת תנועה?

הפרעות תנועה הן קבוצה של מצבים נוירולוגיים הגורמים לתנועות חריגות. הן יכולות להיות תנועה מוגברת (כמו עוויתות, טלטולים או רעידות) ו/או תנועה מופחתת או איטית. הן יכולות להשפיע על פעולות שאנו רוצים לבצע (רצוניות) או לגרום לתנועות בלתי מבוקרות (לא רצוניות).

כל תנועת גוף שאנו מבצעים, החל מהרמת רגל ועד להזזת הלסת והלשון ועד דיבור, כרוכה בתקשורת מורכבת בין מספר מערכות בגוף: מערכת העצבים המרכזית (המוח ועמוד השדרה), עצבים מוטוריים ושרירי שלד. נזק או תפקוד לקוי של אזורי המוח השולטים בתנועה – גורמים להפרעת תנועה ולבעיות ניידות.

יש מספר הפרעות תנועה שונות והן משתנות בחומרתן. חלקן משפיעות רק על אזור אחד בגוף, בעוד שאחרות יכולות להשפיע על רוב הגוף. חלקן עלולות להפריע למשימות מסוימות, כמו כתיבה, בעוד שאחרות יכולות להוביל לבעיות בהליכה ובניידות.

תנועות חריגות עשויות להיות האספקט היחיד במצב מסוים, כגון רעד ראשוני – או שהן יכולות להיות אחד מכמה תסמינים או תסמונות, כמו במחלת פרקינסון. בנוסף, הפרעות תנועה מסוימות יכולות להיות גם מצב בפני עצמו וגם תסמין של מצבים אחרים, כמו מיוקלונוס.

חשוב לציין שמצבים הגורמים לחוסר תנועה (כמו שיתוק) או שרירים מוחלשים (כגון ניוון שרירים) אינם נחשבים להפרעות תנועה, למרות שהם משפיעים על הניידות. הפרעות תנועה גורמות לתנועות חריגות ולא רצויות.

סוגים של תנועות חריגות

יש שני סוגים עיקריים של תנועות חריגות: תנועה היפרקינטית ותנועה היפוקינטית. הפרעת תנועה יכולה לכלול את שניהם או רק אחד מהם.

תנועה היפרקינטית

הפרעות תנועה היפרקינטיות כרוכות בתנועה מוגברת. מצב זה יכול להשפיע על תנועה רצונית או לגרום לתנועה לא רצונית.

אקטיזיה
מקשה על ישיבה או שמירה על תנועה עקב חוסר שקט פנימי, וקשורה לשימוש בסוגים מסוימים של תרופות, במיוחד תרופות אנטי-פסיכוטיות (נוירולפטיות).

אטקסיה
בעיה בקואורדינציה הגורמת לתנועה בצורה לא ודאית או מגושמת. אטקסיה יכולה להיות מצב או סימפטום של מצב אחר, והיא הרבה יותר נפוץ כתסמין.

כוריאה, אתטוזיס ובליסמוס
כוריאה היא הפרעת תנועה הגורמת לתנועות שרירים לא רצוניות ובלתי צפויות. ההפרעה יכולה לגרום לנו להיראות כאילו אנו רוקדים, חסרי מנוחה או עצבניים. מצב זה נפוץ במחלת הנטינגטון. אתטוזיס הוא זרם מתמשך של תנועות איטיות או מתפתלות, שבדרך כלל כוללות את הידיים והרגליים. בליסמוס כרוך בדרך כלל בתנועות עזות יותר, כגון הטלה חזקה של יד או רגל אחת.

דיסטוניה
התכווצויות שרירים מתמשכות או לסירוגין, הגורמות לתנועות או תנוחות חריגות, לעתים קרובות חוזרות על עצמן. זהו תסמין שכיח של שיתוק מוחין ומספר מצבים ניווניים של מערכת העצבים.

מיוקלונוס
עוויתות שרירים קצרות ולא רצוניות בשל שרירים שמתהדקים באופן בלתי צפוי (מיוקלונוס חיובי) או מרפים (מיוקלונוס שלילי).

ספסטיות
הפרעה בדפוסי תנועת השרירים הגורמת לשרירים מסוימים להתכווץ בבת אחת כשמנסים לזוז או אפילו במנוחה. מצב זה מפריע לתנועה ויכול גם להשפיע על הדיבור ועל אופן ההליכה.

תנועות סטריאוטיפיות
סטריאוטיפים הם תנועות מורכבות ובדרך כלל דו-צדדיות (בשני צידי הגוף). הם בעלי תבנית מסוימת ונראים זהים או דומים מאוד בכל פעם: נדנוד, נפנוף ידיים, צעידה והידוק הגוף. סטריאוטיפים יכולים להיות מאפיין של מצבים רבים, כולל הפרעת הספקטרום האוטיסטי ותסמונת רט.

טיקים
תנועות דפוסיות, חוזרות ונשנות, לא קצביות. טיקים פשוטים הם קצרים וכוללים קבוצת שרירים קטנה. דוגמאות כוללות מצמוץ, כיווץ פנים, עוויתות ראש, ניקוי גרון וגניחה. ​​טיקים מורכבים עשויים להימשך זמן רב יותר ולכלול יותר שרירים. דוגמאות כוללות קפיצה ואמירת מילים מסוימות או ביטויים. טיקים הם חלק מתסמונת טורט אך יכולים להופיע גם במצבים אחרים.

רעד
רעידות לא רצוניות שעשויות להיות בחלק אחד או יותר של הגוף. רעד מתרחש כאשר השרירים מתכווצים ונרגעים שוב ושוב.

תנועה היפוקינטית

הפרעות תנועה היפוקינטית כוללות תנועה מופחתת או איטית. מצב זה בדרך כלל משפיע על תנועה רצונית.

פרקינסוניזם הוא הסוג העיקרי של תנועה היפוקינטית. זהו מונח כולל המתייחס למספר מצבים מוחיים הגורמים לתנועות איטיות, נוקשות (קשיחות), רעד או בעיות שיווי משקל.

פרקינסוניזם ניווני מתרחש לרוב עם מחלת פרקינסון, אך הוא יכול להיות גם מאפיין של מצבים נוספים: ניוון מערכתי מרובה, ניוון קורטיקובאזלי, שיתוק סופרנוקלארי מתקדם וכן דמנציה של גופיפי לוי.

פרקינסוניזם יכול להתפתח גם עקב פגיעות ראש חוזרות ונשנות, חומרים רעילים, שימוש בתרופות פסיכיאטריות וחוסר זרימת דם לאזורים מסוימים במוח.

ברדיקינזיה היא סוג נוסף של תנועה היפוקינטית הכוללת תנועה איטית או היסוסים או עצירות הדרגתיות כשממשיכים בתנועות. זהו אחד הסימנים העיקריים למחלת פרקינסון.

סוגים של הפרעות תנועה

רעד ראשוני

רעד ראשוני גורם לחלקים בגוף לרעוד ללא שליטה. מצב זה בדרך כלל משפיע על הידיים והזרועות, אך יכול להשפיע גם על הראש, הקול וחלקי גוף אחרים.

מחלת הנטינגטון

מצב גנטי המשפיע על המוח וגורם לתנועות לא יציבות ובלתי נשלטות (כוריאה) בידיים, ברגליים ובפנים. התסמינים מחמירים עם הזמן.

ניוון מערכתי מרובה (MSA)

מצב נדיר הגורם להידרדרות של אזורים מסוימים במוח, ועלול לגרום לאטקסיה ולפרקינסון.

מחלת פרקינסון

פרקינסון היא הפרעה מוחית הגורמת לתנועות לא מכוונות או בלתי נשלטות וכן לקשיים באיזון ובקואורדינציה. מצב זה גם גורם לירידה קוגניטיבית (מנטלית).

הפרעת תנועות גפיים מחזוריות (PLMD)

כוללת תנועות גפיים חוזרות ונשנות המתרחשות במהלך השינה ועלולות לגרום להפרעות שינה. תנועות הגפיים בדרך כלל כוללות את הגפיים התחתונות, וכוללות יישור בוהן וכיפוף הקרסול, הברך והירך.

שיתוק סופר-גרעיני מתקדם (PSP)

הפרעה ניוונית נדירה הפוגעת באזורים מסוימים במוח ומשפיעה על האופן בו אנו הולכים, חושבים, בולעים ומזיזים את העיניים.

תסמונת הרגליים חסרות המנוחה (RLS)

הפרעת שינה הגורמת לדחף עז, לעתים קרובות בלתי נשלט, להזיז את הרגליים (ואפילו את הזרועות או הגוף). היא מתרחשת יחד עם תחושות אחרות בגפיים כמו משיכה, פעימה, גירוד, כאב, צריבה או זחילה.

תסמונת רט

מצב גנטי נדיר המשפיע על דיבור, שימוש מכוון בידיים וקואורדינציה.

דיסקינזיה מאוחרת

יכולה לנבוע מנטילת תרופות אנטי-פסיכוטיות (נוירולפטיות) במשך שנים רבות ועלולה לגרום לטיקים לא רצוניים בפנים. היא יכולה גם לגרום לתנועות בלתי נשלטות כמו כיווץ שפתיים.

תסמונת טורט

הפרעה נוירולוגית המשפיעה על המוח והעצבים, וגורמת לבצע תנועות או צלילים פתאומיים (טיקים). מלווה בחרדה, הפרעת קשב וריכוז ולעתים קרובות הפרעה טורדנית-כפייתית.

מחלת וילסון

מצב גנטי נדיר המתרחש כאשר הגוף צובר יותר מדי נחושת, במיוחד בכבד ובמוח. דבר זה יכול לגרום לשרירים נוקשים, לרעידות ולתנועות בלתי מבוקרות.

הידעת? שתי הפרעות התנועה הנפוצות ביותר הן מחלת פרקינסון ורעד ראשוני.

תסמינים של בעיות תנועה וניידות

סימפטומים של הפרעות תנועה יכולים להיות מגוונים מאוד. כל הפרעות התנועה גורמות לתנועות חריגות, ולחלקן יש תסמינים אחרים, כגון שינויים בחשיבה ובמצב הרוח. התסמינים יכולים לנוע בחומרתם מכמעט בלתי מורגשים ועד הפרעות של ממש.

באופן כללי, סימנים ותסמינים של הפרעות תנועה כוללים:

• אפיזודות של תנועה בלתי מבוקרת, כמו עוויתות, רעידות, זינוקים, פיתולים ורעד.
• בעיות בקואורדינציה ובאיזון.
• בעיות במשימות מסוימות, כגון כתיבה, בליעה או דיבור.
• קושי או שינויים בהליכה.
• נוקשות או קשיחות של הגפיים והגו.

תנועות חריגות יכולות להשפיע על אחד או יותר מכמה חלקים בגוף, כולל: גפיים, ידיים ואצבעות, כפות רגליים ואצבעות רגליים, שרירי פנים, ראש וצוואר, גו ויציבה וכן קול.

איך יודעים אם יש לי הפרעת תנועה?

כולנו חווים תנועות בלתי נשלטות לעיתים, כגון עוויתות שרירים אקראיות, עוויתות היפנוטיות או שיהוקים. עם זאת, תסמינים חריגים או מתמשכים עשויים להיות סימנים להפרעת תנועה. אם אתם מבחינים בשינוי עקבי בתנועות שלכם או של ילדכם, חשוב לפנות לרופא כדי לקבל אבחון וטיפול.

גורמים וסיבות להפרעות תנועה

באופן כללי, הפרעות תנועה מתפתחות כתוצאה מנזק או מתפקוד לקוי של חלקים מסוימים במוח השולטים בתנועה:

• קליפת המוח המוטורית הראשונית – זוהי רצועה של רקמת מוח באונה המצחית האחראית על ייזום תנועות רצוניות. נזק במקום זה יכול לגרום לספסטיות, מיוקלונוס ובעיות בתנועות מוטוריות עדינות.
• גרעינים בזאליים – הגנגליונים הבסיסיים עוזרים להתניע תנועות שרירים רצוניות, לדכא תנועות לא רצוניות ולתאם שינויים ביציבה. נזק יכול לגרום לכוריאה, אתטוזיס, דיסטוניה ופרקינסון.
• המוח הקטן – מתאם את התנועות, עוזר לגפיים לנוע בצורה חלקה ומדויקת ועוזר לשמור על שיווי משקל. נזק לחלק זה במוח גורם לאובדן קואורדינציה.
• תלמוס – מבנה בצורת ביצה בחלק העמוק יותר של המוח – אחד מכל צד. זוהי תחנת ממסר של כל המידע המוטורי והחושי הנכנס. נזק לתלמוס עלול לגרום לרעד ולפגיעה מוטורית.

מספר מצבים עלולים לגרום לנזק לאזורים אלה, כולל: מצבים גנטיים ומוטציות, פגיעה מוחית טראומטית, זיהומים, רעלים, הפרעות מטבוליות נרכשות או תורשתיות, שבץ מוחי ומחלות כלי דם וכן תופעות לוואי של תרופות.

לחלק מהפרעות התנועה יש סיבה אחת שניתן לזהות בבדיקות; אך במקרים רבים, המצב נובע מגורמים מרובים. לחלק מהפרעות התנועה יש סיבות לא ידועות.

אבחון ובדיקות של בעיות ניידות

מכיוון שהפרעות תנועה הן לעתים קרובות מורכבות ומדמות מצבים אחרים, הרופאים עשויים לבצע מספר בדיקות כדי לאבחן: היסטוריה מפורטת, בדיקה גופנית ובדיקה נוירולוגית.

בהתבסס על התסמינים, ייתכן כי יידרשו חלק מהבדיקות הבאות: בדיקות דם, אלקטרומיוגרפיה (EMG), אלקטרואנצפלוגרם (EEG), ניקור מותני לניתוח נוזל השדרה, ביופסיית שריר, בדיקת הולכה עצבית ועוד. כמו כן ייתכנו גם בדיקות הדמיה כגון CT או MRI לבדיקת המוח, עמוד השדרה והעצבים

אפשרויות טיפול בהפרעות ניידות ותנועה

הטיפול בהפרעות תנועה משתנה בהתאם לסוג. לרובן אין תרופה ולכן מטרת הטיפול היא לנהל את התסמינים. עם זאת, חלקן ניתנות לטיפול לעיתים (כגון פרקינסון הנגרם על ידי תרופות).

תרופות
מספר תרופות יכולות לעזור בתסמינים של הפרעות תנועה. לדוגמה, מרפי שרירים יכולים לעזור עם ספסטיות. תרופות דופמינרגיות עשויות לעזור עם מחלת פרקינסון ותסמונת הרגליים חסרות המנוחה. תרופות נוגדות חרדה עשויות לעזור עם דיסטוניה. יש גם תרופות ספציפיות למצבים ספציפיים.

פיזיותרפיה
מסייעת לשפר את אופן ביצוע התנועות הפיזיות של הגוף. פיזיותרפיסטים עוזרים להתמודד עם תסמינים כמו כאב, נוקשות ואי נוחות המקשים על התנועה.

ריפוי בעיסוק
מסייע לשפר היכולת לבצע משימות יומיומיות. מרפא בעיסוק עוזר לנו ללמוד כיצד לעמוד, לשבת, לנוע או להשתמש בכלים שונים בבטחה כדי לעסוק בפעילויות היומיום.

אביזרי ניידות
עזרי ניידות, כמו מקלות הליכה, הליכונים וכיסאות גלגלים, יכולים לעזור לנוע בצורה בטוחה יותר ולהגביר את העצמאות.

ריפוי בדיבור
מסייע לשפר את כישורי הדיבור, השפה ויכולת הבליעה.

פסיכותרפיה
מגוון טכניקות טיפול באמצעות שיחות שמטרתן לעזור לזהות ולשנות רגשות, מחשבות והתנהגויות לא בריאים. הפרעות תנועה מובילות לעיתים קרובות למצבים בריאותיים נפשיים, כמו דיכאון וחרדה. פסיכותרפיה יכולה לעזור.

זריקות בוטוקס
יכולות לעזור להרפות את השרירים במקרי דיסטוניה או ספסטיות.

גירוי מוחי עמוק
ניתוח מוח לאנשים עם מחלת פרקינסון מתקדמת, דיסטוניה ורעידות אחרות. הוא עשוי להפחית תנועות לא רצוניות.

מאמר זה אינו מהווה המלצה או תחליף לייעוץ מקצועי