מהי מחלת פרקינסון?
מחלת פרקינסון היא הפרעה מוטורית של מערכת העצבים המחמירה עם הזמן. התסמינים מתחילים לאט, כאשר התסמין הראשון עשוי להיות רעד בקושי מורגש רק ביד אחת או לפעמים ברגל או בלסת.
רעד שכיח במחלת פרקינסון, אבל ההפרעה גם עלולה לגרום לנוקשות, האטה בתנועה ובעיות בשיווי משקל שמעלות את הסיכון לנפילות.
בשלבים המוקדמים של מחלת הפרקינסון, הפנים עשויות להראות מעט חסרות הבעה או ללא הבעה כלל. ייתכן שהזרועות לא מתנדנדות בזמן הליכה והדיבור עשוי להיות מטושטש. הסימפטומים מחמירים עם הזמן.
למרות שנכון להיום לא ניתן לרפא את מחלת הפרקינסון, תרופות עשויות לשפר את התסמינים. לעיתים מוצעת גם אפשרות כירורגית המסייעת לשליטה בחלקים מסוימים של המוח. ניתוח זה עשוי לסייע בהפחתת התסמינים.
תסמינים של מחלת פרקינסון
סימפטומים של פרקינסון יכולים להיות שונים עבור כל אחד. תסמינים מוקדמים עשויים להיות קלים ואולי אף לא תבחינו בהם. התסמינים מתחילים לעתים קרובות בצד אחד של הגוף ואז משפיעים על שני הצדדים. התסמינים בדרך כלל גרועים יותר בצד אחד מאשר בצד השני, וחלק מהם דומים לסימפטומים של הפרעות אחרות.
תסמיני פרקינסון עשויים לכלול:
- רעד קצבי – מתחיל בדרך כלל בידיים או באצבעות ולפעמים בכף הרגל או בלסת. היד עלולה לרעוד כשהיא במנוחה או כשאתם בלחץ. ייתכן שהרעד פוחת כשמבצעים משימה כלשהי או הולכים.
- תנועה איטית (ברדיקינזיה) – מחלת פרקינסון עלולה להאט את התנועה, מה שהופך משימות פשוטות לקשות יותר. ייתכנו קשיים בקימה מהכיסא, רחצה או הלבשה. ייתכנו בעיות הבעה בפנים ואף קושי למצמץ בעיניים.
- שרירים נוקשים – ייתכנו שרירים נוקשים בכל חלק בגוף. השרירים עשויים להרגיש מתוחים וכואבים, ותנועות הידיים עשויות להיות קצרות וקופצניות.
- בעיות יציבה ושיווי משקל – היציבה של חולי פרקינסון עלולה להיות כפופה. בעיות שיווי משקל מעלות את הסיכון לנפילה.
- אובדן תנועות אוטומטיות – ייתכן שתתקשו לבצע תנועות מסוימות שאתם בדרך כלל עושים בלי לחשוב, כולל מצמוץ, חיוך או הנפת הידיים בזמן הליכה.
- שינויים בדיבור – ייתכן שתדברו בשקט או במהירות, תבלעו מילים או תהססו לפני שאתם מדברים. הדיבור עשוי להיות שטוח או מונוטוני, ללא דפוסי דיבור אופייניים.
- שינויים בכתיבה – ייתכן שתתקשו בכתיבה, והכתיבה שלכם עשויה להיראות דחוסה וקטנה.
- תסמינים לא מוטוריים – כגון דיכאון, חרדה, עצירות ובעיות שינה. הם גם עשויים לכלול ביצוע חלומות מתוך שינה, צורך תדיר להטיל שתן, פגיעה בחוש הריח, בעיות בחשיבה ובזיכרון ותחושת עייפות רבה.
גורמים למחלת פרקינסון
במחלת פרקינסון, תאי העצב במוח (נוירונים) מתפרקים לאט או מתים. תסמינים רבים של פרקינסון נגרמים מאובדן של נוירונים, המייצרים נוירוטרנסמיטר הנקרא דופמין.
ירידה בדופמין מובילה לפעילות מוחית לא סדירה. דבר זה גורם לבעיות תנועה ולתסמינים אחרים של מחלת פרקינסון. החולים במחלה מאבדים גם נוירוטרנסמיטר בשם נוראפינפרין השולט בתפקודי גוף רבים, כגון לחץ דם.
הגורם למחלת פרקינסון אינו ידוע, אך נראה כי יש מספר גורמים הממלאים תפקיד:
- גורמים גנטיים – שינויים גנטיים ספציפיים קשורים למחלת פרקינסון, אך הם נדירים אלא אם כן בני משפחה רבים חלו במחלה.
- גורמים סביבתיים – חשיפה לרעלים מסוימים או לגורמים סביבתיים אחרים עלולה להגביר את הסיכון למחלת פרקינסון מאוחרת יותר. דוגמה אחת היא MPTP, חומר שניתן למצוא בסמים לא חוקיים ולעיתים נמכר באופן לא חוקי כ"הרואין סינתטי". דוגמאות אחרות כוללות חומרי הדברה ומי באר לשתייה. עם זאת, שום גורם סביבתי לא הוכח כמשפיע.
שינויים רבים מתרחשים במוחם של אנשים עם מחלת פרקינסון. מדענים חוקרים מדוע השינויים מתרחשים וכן את התפקידים שהם ממלאים. שינויים אלה כוללים:
- נוכחותם של גופיפי לואי (Lewy Bodies) – גושי חלבונים במוח קשורים למחלת פרקינסון. אלה נקראים גופפי לואי / לוי, והחוקרים מאמינים שלחלבונים אלו יש קשר חשוב לגורם למחלת פרקינסון.
- אלפא-סינוקלאין הנמצא בתוך גופיפי לואי – זהו חלבון המצוי בכל גופיפי לוי והוא מתחבר לגושים שתאי הגוף לא יכולים לפרק. זהו מוקד חשוב במחקר הנוכחי בנושא. אלפא-סינוקלאין נמצא בנוזל עמוד השדרה של אנשים שלקו מאוחר יותר בפרקינסון.
- שינויי מיטוכונדריה – אלו הם תחנות כוח בתוך תאי הגוף היוצרים את רוב האנרגיה שלנו. שינויים במיטוכונדריה עלולים לגרום נזק לתאים. שינויים אלו נמצאו במוחם של אנשים עם פרקינסון.
גורמי סיכון לפרקינסון
- גיל – הסיכון לפרקינסון עולה עם הגיל, לרוב בסביבות גיל 50 ומעלה. גיל ההופעה הממוצע הוא 70. מחלת פרקינסון יכולה להופיע במבוגרים צעירים יותר, אך זה נדיר.
- גנטיקה – מי שיש לו קרוב משפחה אחד או יותר מדרגה ראשונה, כגון הורים או אחים, עם מחלת פרקינסון – גדלים סיכוייו לחלות במחלה. הסיכונים עדיין קטנים אלא אם כן יש קרובי משפחה רבים עם המצב.
- מין – גברים יותר נוטים לפתח פרקינסון מאשר נשים.
- חשיפה לרעלים – חשיפה מתמשכת לקוטלי עשבים וחומרי הדברה עלולה להגביר מעט את הסיכון לפרקינסון.
סיבוכים של מחלת פרקינסון
- קושי לחשוב בבהירות – פרקינסון יכול להשפיע על הזיכרון, השפה וכישורי ההיגיון. המחלה יכולה גם להוביל לדמנציה או למצבים אחרים המשפיעים על החשיבה. סיבוכים אלו מתרחשים בדרך כלל מאוחר יותר, ולתרופות יש בדרך כלל תועלת צנועה בלבד בניהול התסמינים הללו.
- שינויים רגשיים ודיכאון – אנשים מסוימים עשויים להרגיש עצבניים ומודאגים בשלב מוקדם של מחלת הפרקינסון. הם גם עלולים לסבול מדיכאון וחרדה. תרופות וטיפולים אחרים יכולים לעזור.
- בעיות בליעה ולעיסה – מחלת פרקינסון בשלב מאוחר פוגעת בשרירי הפה. דבר זה גורם לבעיות בליעה ולעיסה, מה שעלול להוביל לחוסר תזונתי. כמו כן אם אוכל או רוק נאספים בפה, הם עלולים לגרום לחנק או להזלת ריר.
- בעיות והפרעות שינה – התעוררות תכופה במהלך הלילה, סיוטים או הירדמות במהלך היום. הפרעה נוספת עשויה להיות ביצוע חלומות במהלך השינה וניתן להקל על כך עם תרופות וטיפולים אחרים.
תסמינים אחרים:
- בעיות בשלפוחית השתן, כגון דחיפות במתן שתן.
- עצירות – לעיתים פחות משלוש יציאות בשבוע.
- שינויים בלחץ הדם – תחושת סחרחורת או אפילו התעלפות בזמן קימה, עקב ירידה פתאומית בלחץ הדם (תת לחץ דם אורתוסטטי).
- אובדן חוש הריח באופן מלא או חלקי.
- עייפות חוסר אנרגיה, במיוחד בשעות היום המאוחרות.
- כאבי מפרקים או התכווצויות שרירים.
- ירידה בתשוקה המינית או בביצועים.
מכיוון שהגורם למחלת פרקינסון אינו ידוע, אין דרכים מוכחות למנוע אותה. מחקרים מראים שגורמים מסוימים עשויים לסייע בהגנה, אבל מדענים לא יודעים בוודאות. גורמים אלה כוללים:
- פעילות אירובית נקשרה לסיכון נמוך יותר לחלות בפרקינסון.
- קפאין בקפה ובתה ירוק נקשר לסיכון נמוך יותר לפרקינסון.
- תרופות מסוימות, כגון איבופרופן וסטטינים, נקשרו לסיכון נמוך יותר למחלה.
איך מאבחנים פרקינסון
נכון לעכשיו, אין בדיקה ספציפית לאבחון מחלת פרקינסון והאבחנה נעשית על ידי נוירולוג מיומן. אבחנה של פרקינסון מבוססת על ההיסטוריה הרפואית, סקירה של הסימפטומים ובדיקה נוירולוגית ופיזית. ייתכן שהאבחון ייקח זמן וידרוש כמה פגישות מעקב.
כמו כן אנשי המקצוע עשויים לבקש בדיקות כגון:
- בדיקה גופנית ונוירולוגית – כולל היסטוריה רפואית וביצוע בדיקה נוירולוגית הבודקת את החשיבה והיכולות המנטליות, החושים, הקואורדינציה והרפלקסים.
- בדיקות דם ומעבדה – לשלילת מצבים אחרים שעלולים לגרום לתסמינים דומים.
- בדיקות הדמיה, כגון MRI, אולטרסאונד מוח וסריקת PET לשלילת תנאים אחרים. הם לא מאוד מועילים באבחון המחלה עצמה.
- סריקת טומוגרפיה ממוחשבת של פליטת פוטון בודדת (SPECT), המכונה סריקת דופמין טרנספורטר (DAT), יכולה לסייע באבחון חשד לפרקינסון וכן לזהות סוגים שונים של רעד. רוב האנשים אינם זקוקים לסריקה זו.
- בדיקה גנטית – בחינת שינויים בגנים במידה שיש היסטוריה משפחתית ידועה של מחלת פרקינסון או אם כבר קיימת מחלה מוקדמת.
- טיפול קצר במינון נמוך של תרופות – אם הסימפטומים מראים שיפור משמעותי, זה עשוי לאשש את האבחנה.
- פגישות מעקב – ייתכן שיהיה צורך בפגישות קבועות עם נוירולוגים שהוכשרו בהפרעות תנועה לאורך זמן כדי לאשר אבחנה.
- בדיקת אלפא-סינוקלאין – זיהוי פרקינסון לפני תחילת התסמינים. גושי אלפא-סינוקלאין הם סימן היכר למחלת פרקינסון וניתן לבדוק זאת בעור או בנוזל עמוד השדרה. ייתכן שבעתיד ניתן יהיה לבדוק זאת בדגימות דם במקום נוזל מעמוד השדרה.
אפשרויות טיפול בפרקינסון
לא ניתן לרפא את מחלת הפרקינסון, אך תרופות יכולות לסייע בשליטה על התסמינים. כאשר התרופה כבר לא עוזרת, חלק מהאנשים עשויים לעבור ניתוח. מומלץ לשלב גם פעילות גופנית אירובית, פיזיותרפיה המתמקדת באיזון ומתיחות וכן טיפול בדיבור.
תרופות
תרופות עשויות לסייע בשיפור בעיות הליכה, תנועה ורעד. התרופות פועלות על ידי הגדלת או החלפת הדופמין במוח.
לאנשים עם פרקינסון יש רמות נמוכות של דופמין במוח, אבל אי אפשר לתת דופמין ישירות מכיוון שהוא לא יכול להיכנס למוח.
הסימפטומים עשויים להשתפר באופן משמעותי לאחר התחלת הטיפול. היתרונות עשויים להצטמצם עם הזמן, אבל בדרך כלל תרופות עדיין שולטות היטב בסימפטומים:
- לבודופה – התרופה היעילה ביותר. לבודופה הוא חומר כימי טבעי שעובר לתוך המוח והופך לדופמין (בסיוע קרביודופה שגם עוזרת למנוע תופעות לוואי כגון בחילות). אם לא ניתן לקחת דרך הפה יש אפשרות בשאיפה (Inbrija) או בעירוי (Duopa).
- אגוניסטים של דופמין – בניגוד ללבודופה, אגוניסטים של דופמין אינם משתנים לדופמין. במקום זאת, הם מחקים השפעות דופמין במוח. הם אינם יעילים כמו לבודופה בטיפול בתסמינים, אך הם נמשכים זמן רב יותר ומייעלים את השימוש בלבודופה.
- מעכבי מונואמין אוקסידאז בי (MAO B) – חוסמים את האנזים המפרק את הדופמין במוח. יכולים להאריך את היעילות של לבודופה.
- מעכבי COMT – עוזרים לטיפול בלבודופה להימשך זמן רב יותר על ידי חסימת אנזים המפרק דופמין.
- תרופות אנטיכולינרגיות – כיום כבר לא נמצאות בשימוש תדיר בשל יתרונות מועטים וסיכון לתופעות לוואי. הן עשויות להועיל בשליטה על רעד חמור עבור אנשים מסוימים עם מחלת פרקינסון.
- אמנטדין (Amantadine) – הקלה לטווח קצר בתסמינים מתונים של פרקינסון בשלב מוקדם. משמשת בעיקר עם קרבידופה-לבודופה בפרקינסון מתקדם כדי לסייע בשליטה בתנועות שרירים לא רצוניות.
- אנטגוניסטים לקולטן אדנוזין (A2A) – מונעים שחיקת דופמין ומאפשרים לשחרר יותר ממנו במוח. חוקרים גם בוחנים האם תרופות אלו עשויות לסייע בטיפול בתסמינים אחרים של מחלת פרקינסון.
- נופלזיד – לטיפול בהזיות ואשליות שעלולות להתרחש עם מחלת פרקינסון.
טיפול כירורגי
גירוי מוחי עמוק (DBS) הוא טיפול ניתוחי אפשרי במחלת הפרקינסון, באמצעות אלקטרודות באזורים ספציפיים במוח. האלקטרודות שולחות פולסים חשמליים למוח ועשויות להפחית את תסמיני הפרקינסון.
DBS יכול לשפר רעד חמור ושליטה בתנועות שרירים לא רצוניות, הנקראות דיסקינזיה, כמו גם לשליטה בתופעות לוואי של חלק מהטיפול התרופתי.
גירוי מוחי עמוק הוא היעיל ביותר עבור אנשים המגיבים לטיפול בלבודופה. למרות ש-DBS עשוי להיות בעל יתרונות ארוכי טווח לטיפו בתסמינים, הוא לא מונע ממחלת פרקינסון להחמיר והחוקרים בוחנים דרכים לשפר את יעילותו.
טיפולים נוספים
אולטרסאונד ממוקד בהנחיית MRI, הנקרא גם MRgFUS, הוא טיפול זעיר פולשני המסייע להפחתת רעידות אצל אנשים מסוימים עם פרקינסון. מכשיר MRI מנחה גלי אולטרסאונד לאזורי המוח בהם מתחיל הרעד, וגלי האולטרסאונד מחממים את האזור לטמפרטורה גבוהה עד להריסת האזור הבעייתי.
אורח חיים וטיפול ביתי
שינויים מסוימים באורח החיים עשויים להקל על תסמיני מחלת הפרקינסון.
אכילה בריאה – חלק מהמזונות שנבדקו עשויים להקל על תסמיני פרקינסון: מזון עשיר בסיבים ושתיית נוזלים מרובה יכולים לסייע במניעת עצירות. תזונה מאוזנת מספקת גם חומרים מזינים, כגון חומצות שומן אומגה 3, שעשויות לעזור לחולים במחלה.
פעילות גופנית עשויה לשפר את כוח השרירים, ההליכה, הגמישות ושיווי המשקל, ובמקביל להפחית דיכאון וחרדה. שחקני פינג פונג מצאו כי הפעילות מעכבת את התקדמות המחלה.
תוכנית פיזיותרפיה אישית תספק תרגילים שעשויים לעזור ובהם הליכה, שחייה, גינון, ריקוד, אירובי מים ומתיחות.
מניעת נפילות חשובה מאוד עבור חולי פרקינסון. יש להתאים את הבית למצב החדש ולספק הנחיות לחולה כיצד עליו ללכת.
פעילויות יומיומיות בסיוע אנשי מקצוע – מרפאים בעיסוק יכולים לסייע במגוון פעולות היומיום; קלינאי תקשורת יסייעו בבעיות בליעה ודיבור וכן הלאה.
רפואה אלטרנטיבית יכולה גם היא לסייע בהקלה על חלק מהתסמינים – עיסוי, טאי צ'י, יוגה, שיטת אלכסנדר, מדיטציה, הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה עצמית ועוד.
התמודדות ותמיכה
החיים עם כל מחלה כרונית יכולים להיות קשים, וזה טבעי להרגיש לפעמים כעס, דיכאון או ייאוש. מחלת פרקינסון עלולה להיות מתסכלת מאוד מכיוון שהליכה, דיבור ואפילו אכילה הופכים לקשים יותר וגוזלים זמן.
תרופות נוגדות דיכאון עוזרות בהתמודדות, כמו גם משפחה, חברים וקבוצות תמיכה. גם טיפול פסיכולוגי או סוציאלי יכול בהחלט לסייע במישור הנפשי והרגשי.
מאמר זה אינו מהווה המלצה או תחליף לייעוץ רפואי מקצועי