כסאות גלגלים והעברה
מוצרי ספיגה
רעד ראשוני (Essential Tremor) הוא מצב נוירולוגי של מערכת העצבים הגורם לרעד לא רצוני. מצב זה יכול להשפיע כמעט על כל חלק בגוף, אבל הרעד מתרחש לרוב בידיים, במיוחד בעת ביצוע מטלות פשוטות, כגון שתייה מכוס או קשירת שרוכים.
רעד ראשוני בדרך כלל אינו מסוכן, אך הוא מחמיר עם הזמן ויכול להוות בעיה רצינית בקרב אנשים מסוימים. ידיים רועדות עלולות להתרחש בכל גיל, אך מצב זה נפוץ בעיקר בקרב אנשים בני 40 ומעלה. כמו כן, לעיתים רעד ראשוני מבולבל עם מחלת פרקינסון, למרות שמדובר בשני מצבים שונים.
סימפטומים של רעד ראשוני
- מתחיל בהדרגה ובדרך כלל בולט יותר בצד אחד של הגוף.
- הרעד מחמיר כאשר מבצעים תנועה.
- בדרך כלל מתרחש תחילה בידיים ומשפיע על יד אחת או שתי הידיים.
- יכול לכלול תנועות ראש דמויות "כן-כן" או "לא-לא".
- עלול להחמיר בשל מתח רגשי, עייפות, קפאין או טמפרטורה קיצונית.
רעד ראשוני לעומת מחלת פרקינסון
אנשים רבים מקשרים רעד עם מחלת פרקינסון, אך שני המצבים שונים:
- תזמון הרעידות – רעד ראשוני של הידיים מתרחש בדרך כלל בעת שימוש בידיים. רעידות של מחלת פרקינסון בולטות בעיקר כאשר הידיים נמצאות בצידי הגוף או נחות על הגוף.
- מצבים נלווים – רעד ראשוני אינו גורם לבעיות בריאות אחרות. מחלת פרקינסון קשורה ליציבה כפופה, תנועה איטית וגרירת רגליים בזמן הליכה. עם זאת, אנשים עם רעד ראשוני מפתחים לפעמים סימנים ותסמינים נוירולוגיים אחרים, כגון הליכה לא יציבה.
- אזורי גוף מושפעים – רעד ראשוני כולל בעיקר את הידיים, הראש והקול. רעידות במחלת פרקינסון מתחילות בדרך כלל בידיים, ויכולות להשפיע גם על הרגליים, הסנטר ושאר חלקי הגוף.
גורמים לידיים רועדות
אצל כמחצית מהאנשים עם רעד ראשוני יש גן שעבר שינוי. צורה זו מכונה רעד משפחתי. לא ברור מה גורם לרעד ראשוני אצל אנשים שאין להם רעד משפחתי.
גורמי סיכון:
- גן שעבר שינוי – המגוון התורשתי של רעד ראשוני, המכונה רעד משפחתי, הוא הפרעה אוטוזומלית דומיננטית. יש צורך בגן שונה מהורה אחד בלבד כדי להעביר את המצב הלאה. מי שיש לו הורה עם גן שעבר שינוי לרעד ראשוני, הוא בעל סיכוי של 50% לפתח רעידות.
- גיל – רעד ראשוני שכיח יותר אצל אנשים בני 40 ומעלה.
סיבוכים של רעד ראשוני
רעד ראשוני אינו מסכן חיים, אך לעתים קרובות התסמינים מחמירים עם הזמן. אם הרעידות הופכות קשות, ייתכן שיהיה קשה להחזיק כוס או כלי אוכל אחר בלי לשפוך את תוכנם, לאכול בלי לרעוד, להתאפר או להתגלח, לדבר (אם תיבת הקול או הלשון מושפעים) וכן לכתוב בצורה קריאה.
אבחון ידיים רועדות
האבחון כולל סקירת ההיסטוריה הרפואית והמשפחתית, כמו גם בדיקת התסמינים ובדיקה גופנית. אין בדיקות ישירות לאבחון רעד ראשוני, ויש לשלול מצבים אחרים שעלולים לגרום לתסמינים דומים. חלק מהבדיקות עשויות לכלול:
- בדיקה נוירולוגית (רפלקסים, טונוס, יציבה, קואורדינציה, הליכה).
- בדיקות מעבדה של דם ושתן (בעיות בבלוטת התריס, בעיות מטבוליות, כימיקלים).
- ביצועים מוטוריים (שתייה מכוס, החזקת זרועות מושטות, כתיבה, ציור ספירלה).
- סריקת דופמין טרנספורטר (DaT Scan כדי להבדיל בין סוגי רעד).
אפשרויות טיפול ברעד ראשוני בידיים
חלק ממי שסובל מרעד ראשוני אינו זקוק לטיפול אם התסמינים קלים. אם הרעד מקשה על העבודה או ביצוע פעילויות יומיומיות, יש לפנות לרופא שיחליט על הטיפול הרלוונטי:
- חוסמי בטא – משמשים בדרך כלל לטיפול בלחץ דם גבוה, ועוזרים גם להקל על רעידות אצל אנשים מסוימים. טיפול זה עשוי להיות לא רלוונטי לבעלי אסתמה או בעיות לב מסוימות. תופעות הלוואי עשויות לכלול עייפות, סחרחורת או בעיות לב.
- תרופות נגד התקפים – פרימידון (Mysoline) עשוי להיות יעיל באנשים שאינם מגיבים לחוסמי בטא. תרופות אחרות שניתן לרשום כוללות גאבאפנטין וטופירמאט. תופעות הלוואי כוללות נמנום ובחילות, שלרוב נעלמים תוך זמן קצר.
- כדורי הרגעה – אפשרות זו רלוונטית כאשר הרעידות מחמירות בשל מתח או חרדה. תופעות הלוואי יכולות לכלול עייפות. יש להשתמש בתרופות אלו בזהירות מכיוון שהן עלולות ליצור הרגלים.
- זריקות בוטוקס – עשויות להיות שימושיות לטיפול בסוגים מסוימים של רעידות, במיוחד רעידות ראש וקול. הזרקת בוטוקס יכולה לשפר רעידות עד כדי 3 חודשים בכל פעם. תופעות לוואי עשויות לכלול חולשה באצבעות הידיים או קול צרוד וקשיי בליעה.
- פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק – תוכנית טיפול מקיפה יכולה לכלול תרגילים לשיפור כוח השרירים, יכולת השליטה והקואורדינציה, לצד הסתגלות לחיים עם רעד ראשוני וכן שימוש באביזרים להפחתת ההשפעה (כוסות וכלים כבדים יותר, משקולות על פרקי כף היד ועוד).
- מכשירים לגירוי עצבים – מכשיר לביש לגירוי עצבי הוא אפשרות טיפול חדשה יחסית ברעד ראשוני. לדוגמה – צמיד לביש Cala Trio שניתן לענוד למשך 40 דקות, פעמיים ביום, במטרה ליצור תגובת שרירים המפחיתה רעידות.
- ניתוח – האופציה הכירורגית נכנסת לתמונה אם הרעידות פוגעות בחיי היומיום בצורה חמורה ואין תגובה לתרופות. סוג אחד הוא גירוי מוחי עמוק (Deep Brain Stimulation), הנפוץ ביותר לטיפול ברעד ראשוני, באמצעות מכשיר המשדר פולסים חשמליים שמונעים רעידות. הסוג הנוסף הוא תלמוטומיה (Focused Ultrasound Thalamotomy), פרוצדורה לא פולשנית הנעשית באולטרסאונד ממוקד באמצעות MRI. גלי הקול משמשים כאזמל ניתוח, להסרת הרקמה הבעייתית במוח.
טיפול ביתי
כדי להפחית רעידות או להקל עליהן ניתן:
- להימנע מקפאין – חומרים ממריצים עלולים להגביר רעידות.
- לשתות מעט אלכוהול (אם בכלל) – אצל חלק מהמטופלים הרעידות משתפרות מעט לאחר שהם שותים אלכוהול, אם כי זהו אינו פתרון טוב. הרעידות נוטות להחמיר ברגע שהשפעת האלכוהול פוחתת, וצריך כמויות גדלות והולכות כדי להקל על הרעידות.
- ללמוד להירגע – הפגת מתח וחרדה (הרפיה, עיסוי, מדיטציה ועוד) מסייעת בצמצום הרעידות.
- לשנות את אורח החיים – להשתמש פחות ביד המושפעת מרעידות ויותר ביד הבריאה. מומלץ להשתמש בפקודות קוליות במכשירים המאפשרים זאת (סמארטפונים, מחשבים ועוד).
- לקבל סיוע – אם הרעד מקשה על חייכם, שקלו להצטרף לקבוצות תמיכה באזור מגוריכם. אפשר גם לפנות לקבלת ייעוץ וטיפול פסיכולוגי או סוציאלי.
מאמר זה אינו מהווה המלצה או תחליף לייעוץ רפואי