סיעוד

כשאדם מסרב לקבל עזרה, אבל צריך

כשאדם מסרב לקבל עזרה אבל צריך- נגיש

ירידה בתפקוד והשלכותיה

ירידה במצב התפקודי של אדם אם מבחינה פיזית או מבחינה מנטלית, יוצרים מצב בו הוא זקוק לסיוע. קיימים מקרים רבים בהם האדם מסרב לקבל עזרה. דבר זה משאיר אותו בסיכון ואת משפחתו במצוקה רבה וחוסר אונים.

מדוע אנשים לא מוכנים לקבל עזרה

ישנן מספר סיבות בגללן אדם לא יהיה מוכן לקבל עזרה: חשש מאובדן עצמאות, קושי מצדו להכיר במצבו המצריך עזרה, בת/בן הזוג שלו מטרפדים סיוע ממקור חיצוני, בעיות אמון, פגיעה בפרטיות, חשש מחשיפת הכנסות, בעיות של שפה, רקע תרבותי ועוד.

בכתבה זו נתמקד בהתנגדויות הקשורות למצב הרגשי, האישיותי והקוגניטיבי של האדם. הירידה התפקודית שחלה בגיל השלישי גורמת לאתגרים רבים שכל אדם מתמודד איתם אחרת כאשר יכולת ההתמודדות של האדם תלויה במצבו הבריאותי, הקוגניטיבי, באישיותו ובסביבתו.

בכתבה זו אתייחס לשני מצבים בהם אדם לא מקבל את מצבו, ומסרב לקבל עזרה:

  • אדם שמור מבחינה קוגניטיבית המסרב לקבל את התדרדרותו הפיזית
  • אדם המאובחן כסובל מדמנציה אך נמצא בשלב הביניים: מצד אחד תפקודו הפיזי עדיין גבוה והוא עצמאי מבחינות רבות, אך מאידך מצוי בסיכון בשל ירידה קוגניטיבית ועל כן זקוק להשגחה, אך מתנגד לקבל עזרה.

תיאורי מקרים אמיתיים

להלן תיאורי מקרה אשר ממחישים את הקושי הרב לאדם ולמשפחתו ואת דרכי ההתמודדות עם שני המצבים השונים:

  1. את יצחק פגשתי לאחר אשפוז בבית חולים עקב נפילה. יצחק בן 80, אלמן, אדם צלול ומאוד חכם. באישיותו הוא דעתן ולעיתים אף עקשן, כאשר פרטיותו והעצמאות מאוד חשובים לו. ליצחק משפחה מסורה שמאוד דואגת. לאחר הנפילה הראשונה הוא סרב בתוקף לקבל עזרה בביתו, אך היה מוכן להיפגש איתי לשיחות אחת לשבוע. השיחות עם יצחק יצרו קרבה בינינו ונרקמו יחסי אמון.במקביל הייתי בקשר עם משפחתו לתת לגיטימציה לבחירה שלו גם אם היא מדאיגה ומכבידה עליהם ולתת להם תמיכה במקום בו הם נמצאים. במהלך השבועות בהם ליוויתי את המשפחה יצחק נפל ואושפז מספר פעמים. כל פעם מחדש הוא סרב לקבל עזרה. באותה התקופה בשיחות בינינו שיקפתי לו את מצבו, את הדאגה של משפחתו, כאשר במקביל נתתי מקום רב לרצון שלו לעצמאות והרבה כבוד לבחירה שלו. בתוך התהליך הזה יצחק הוריד חלק מההתנגדויות. לאחר נפילה נוספת ואשפוז יצחק הסכים לקבל עזרה.

 

  1. יאיר אלמן בן 86, אובחן כחולה בדמנציה, לאחרונה חלה ירידה קוגניטיבית נוספת עד לאירוע בו איבד את הדרך לביתו. ליאיר אישיות מאוד דעתנית ויש לו צורך רב בשליטה, כאשר משפחתו מאוד מסורה לטיפול בו. בשיחה עם הילדים של יאיר הצבנו  מטרה שהוא יקבל אותי כאדם מקצועי שבא לסייע. החלטנו שאני אגיע לביתו יחד איתם, מתוך ידיעה שאם אגיע לבד הוא לא יכניס אותי. בפגישה עצמה המטרה הייתה לקבל הסכמתו לפגישה נוספת ללא הילדים ולשם כך העברתי אליו את השליטה ויכולת הבחירה.הדבר תרם ליצירת אמון בינינו ולכך שהסכים שאגיע לבדי ולהמשך הטיפול. לאורך כל הדרך היה ליאיר יחס אמביוולנטי לפגישות בינינו- מצד אחד הוא מאוד שמח עליהן ושיתף אותי בהרבה פרטים על חייו אך מצד שני בתום כל שיחה הוא לא רצה שאגיע יותר. המשכתי בהעברת השליטה אליו והיכולת להחליט, והוא המשיך לקרוא לי. בשיחות הייתה חזרה על אותם סיפורים והיה קושי להפנים, אך יחד עם זאת בשת"פ עם הילדים היה שיח על מטפלת ויתרונותיה דבר שסייע להורדת ההתנגדות ובסופו של דבר הוא הסכים לקבל עזרה ולקבל מטפלת.

סיכום

בשני המקרים הללו ניתן לראות כי יש לנהוג בקווים מקבילים:  מצד אחד יש לשקף לו את המצב, להציף את הדאגות ואת הצורך בקבלת עזרה ומהצד השני יש לתת כבוד לבחירה שלו למרות הקושי לקבל אותה, גם אם היא קשה ומסוכנת. לעיתים אף אין ברירה ונצטרך להגיע גם לנקודות קיצון כגון נפילות כדי שהאדם יוכל לקבל את מצבו ולהסכים לסיוע. חשוב להבין כי לא ניתן לעשות דבר בכוח.

תפקיד איש המקצוע במקרים הללו הינה ולוות את האדם ומשפחתו בתוך הסיטואציה, ולהוות גורם מתווך ומגשר אשר מניע תהליך של הסרת התנגדויות, דבר המקדם ומקצר את תהליך קבלת העזרה.