הגיל השלישי

הנחיות רפואיות מקדימות, ייפוי כוח מתמשך, אפוטרופסות ומה שביניהם

בשנת 1996 נחקק חוק זכויות החולה אשר חולל מהפכה במערכת הבריאות. עד ליום זה החולה היה נתון לחסדי הרופאים והצוותים המטפלים אשר היו רשאים לטפל בו כראות עיניהם.

ביום חקיקת החוק נקבע כי גם לחולה יש זכויות, יש להסביר לו בדיוק מה הבעיה ממנה הוא סובל, איזה טיפולים הוא צפוי לעבור ולבקש את רשותו

בשנת 2005 נחקק חוק נוסף שאף הרחיב את זכויות החולה: "חוק החולה הנוטה למות".

החוק למעשה מרחיב את הזכות לסרב או להסכים לטיפול, על ידי כך שהוא מאפשר לאדם להביע את רצונו מראש בהיותו בריא, אם וכאשר יקבע כי הינו "החולה הנוטה למות"

כמו כן, החוק קובע כי קבלת החלטות בעניין זה תיעשה אך ורק לפי רצון המטופל עצמו, ולא לפי רצונם של בני משפחה או שיקולים אחרים

חשוב להדגיש – מטופל זכאי לבקש טיפול רפואי להארכת חיים, גם אם הרופא האחראי מאמין כי אין הצדקה.

שני חוקים חשובים אלו חוללו מהפך בטיפול בחולה בכך שהעניקו זכויות רבות לאדם החולה- לקבל מידע רפואי על מצבו ולקבל את ההחלטה על אופן הטיפול המיטבי בו, או לסרב לטיפול במקרה מאריך חיים (ולעיתים גם סבל) כשהאדם מוגדר כחולה סופני.

עם זאת לצערנו ישנם חולים רבים שלא נהנים מזכויות אלו כיוון שכאשר היו עדיין במצב רפואי טוב לא מינו אדם שיקבל החלטות עבורם וכאשר המצב התדרדר- הוגדרו כלא כשירים לקבל החלטות על חייהם בשל ירידה קוגניטיבית אשר פגעה ביכולת השיפוט שלהם ובמודעות. כתוצאה מכך קרובי משפחתם/ הרופאים נאלצים לקבל החלטות רפואיות קשות שאינם תואמים בהכרח את רצונו של החולה ופעמים רבות אף פונים לבית המשפט לשם מינוי אפוטרופוס.

כמנהלת בית אבות זכור לי דייר, בן 85, חולה אונקולוגי סופני אשר בשל המצב הרפואי התדרדר גם קוגניטיבית ולא יכל להביע את רצונו. כתוצאה מכך פנינו לילדים כדי להחליט על המשך הטיפול והילדים נלחמו ביניהם מלחמת חורמה בשל תפיסותיהם השונות: הבן הדתי רצה שימשיכו טיפולים כמה שרק אפשר, בת אחרת אמרה שאבא תמיד אמר שבמידה ויהיה תלוי באחרים ש"יתנו לו כדור בראש" ואם היה יודע מה קורה איתו היה מבקש שיפסיקו את הטיפולים ולא היה רוצה לחיות ככה והבת השלישית גם אמרה שהוא רק סובל ולמה להאריך את הסבל. כאשר פנינו אליהם וביקשנו שמישהו יתמנה כאפוטרופוס- אף אחד מהם לא היה מוכן לוותר לשני ובסוף מינינו מישהו מטעם המדינה. אנו נתקלים בזה גם כאשר הילדים מסוכסכים או אין אמון ביניהם

ישנן מס' אלטרנטיבות המאפשרות לאדם כשיר מבחינה קוגניטיבית לבחור/ למנות אדם שיקבל החלטות רפואיות עבורו על מנת שיקבל את הטיפול הרפואי לפי רצונו ומערכת אמונותיו ולהימנע מהליך מינוי אפוט':

  1. הנחיות רפואיות מקדימות
  2. ייפוי כוח מתמשך: לנושאים רפואיים (טופס ד') ולנושאים כלכליים
  3. ייפוי כוח רפואי לחולה הנוטה למות
  4. שילוב: הנחיות רפואיות מקדימות וייפוי כוח

חשוב לציין שמצבים רפואיים פעמים רבות אינם צפויים, לכן מומלץ לכל אדם- גם לאנשים צעירים, לבצע הליך אשר יעגן מבחינה משפטית את רצונם לגבי הטיפול בהם כאשר לא יוכלו להביע את דעתם. במידה והאדם כבר אינו כשיר מבחינה קוג' לא ניתן לבצע את ההליכים הנ"ל ויש לפנות לביהמ"ש לשם מינוי אפוטרופוס.

כמנהלת בית אבות נתקלתי פעמים רבות באנשים הסובלים מדמנציה, הזקוקים להזנה באופן מידי והצוות הרפואי החליט להזינם באמצעות זונדה. הזונדה אינה נעימה לחולה ומהווה סכנה כמקור לזיהומים ועל כן הצוות הרפואי המליץ על ניתוח להכנסת פג. כיוון שהאדם לא היה כשיר להסכים לניתוח נאלצנו להפנות את המשפחה להליך אפוטרופסות- הליך הדורש אנרגיה, זמן וכסף. הדבר אף היה מסובך יותר כאשר היו סכסוכים  בתוך המשפחה- מי ימונה, האם לעשות את הניתוח וכד'. בשל כך לצערי לעיתים הניתוח נדחה ואף לא התקיים, דבר אשר פגע באיכות חיי החולה.

בשל כך אני ממליצה לכל אדם ובמיוחד למי שחווה משבר רפואי לדאוג מבעוד מועד להסדיר נושא זה משפטית ונשמח לסייע בקבלת החלטה על הליך מתאים וללוות לאורך התהליך.

כתבה: אורית אררה