לרובנו יש לפעמים ימים בהם אנו מרגישים קצת מדוכדכים, אבל דיכאון קליני הוא הרבה יותר מזה. דיכאון הוא הפרעת מצב רוח שבדרך כלל גורמת לתחושות מתמשכות של עצב, חוסר תקווה ואובדן עניין בחיים. התסמינים עשויים להיות חמורים מספיק כדי להשפיע על איך שאנו חושבים, מרגישים ומתנהלים בפעילויות יומיומיות.
לפי נתוני המועצה הלאומית להזדקנות בארה"ב, עד 5% מהמבוגרים בגיל השלישי החיים בקהילה סובלים מדיכאון מג'ורי. מספר זה אף גבוה יותר עבור קשישים המאושפזים בבתי חולים – כ-11.5% מהם סובלים מדיכאון. גם לבני גיל הזהב הזקוקים לטיפול ביתי יש סיכון מוגבר – כ-13.5% מהם סובלים מדיכאון.
חיוני לזהות דיכאון בקרב קשישים ולטפל בו. דיכאון שאינו מטופל אצל מבוגרים בגיל השלישי יכול להוביל לבידוד, לירידה קוגניטיבית ואף להגדלת הסיכון למוות.
סימנים ותסמינים של דיכאון בגיל השלישי
דיכאון אצל קשישים עלול לגרום למגוון של תסמינים פיזיים, רגשיים וקוגניטיביים. לפי המכון הלאומי לבריאות הנפש בארה"ב, התסמינים צריכים להתקיים להיות במשך שבועיים כדי לאבחן דיכאון קליני.
בנוסף לתסמינים רגשיים, דיכאון בקשישים עלול לגרום גם לתסמינים פיזיים: עייפות ובעיות שינה, כאב כרוני, כאבי ראש, שינויים בתיאבון, דיבור או תנועה איטיים יותר ובעיות עיכול.
תסמינים רגשיים הקשורים לדיכאון: עצב, תחושות של חוסר תקווה, בידוד, אובדן עניין בפעילויות, נרגנות, רגשות אשמה או חוסר ערך ותסכול.
תסמינים קוגניטיביים עשויים גם הם להתפתח, במיוחד אצל מבוגרים עם דיכאון: בעיות זיכרון, קשיי ריכוז, קושי בקבלת החלטות וקושי לעקוב אחר הנחיות.
ככל שהגיל עולה, הדיכאון עלול להוביל גם לתסמינים התנהגותיים ספציפיים כגון שימוש מוגבר בסמים, בידוד חברתי ומחשבות על התאבדות.
דיכאון עשוי להיות קשה יותר לזיהוי אצל מבוגרים, מכיוון שהוא עשוי להופיע בצורה שונה בהשוואה לצעירים יותר. לדוגמה, מבוגרים הסובלים מדיכאון עשויים לחוות שינויים קוגניטיביים בתדירות גבוהה יותר מאשר מבוגרים צעירים. חלק מהתסמינים הללו, כגון עייפות ובעיות זיכרון, עשויים להיות מיוחסים להזדקנות או לדמנציה – במקום לדיכאון.
גורמים לדיכאון אצל מבוגרים
הגורמים לדיכאון במבוגרים עשויים להיות מגוונים ומורכבים. מספר פקטורים עשויים לשחק תפקיד בהתפתחות דיכאון, כולל:
גורמים ביולוגיים
גורמים אלו עשויים לכלול חוסר איזון הורמונלי, שינויים בכימיה של המוח ומצבים בריאותיים. לפי ארגון הבריאות העולמי, לדיכאון יש קשר הדוק לבריאותו הגופנית של האדם. גורמי הסיכון לדיכאון כוללים סוכרת, סרטן וכן מחלות לב וכלי דם.
גורמים פסיכולוגיים
גורמים אלו יכולים לכלול מתח, אבל ובדידות. אין זה נדיר שקשישים מאבדים בני משפחה כמו בן זוג או חבר. בנוסף, ילדיהם עלולים להתרחק, מה שמגביר את תחושות הבדידות. אנשים מסוימים עשויים גם להרגיש עצובים על עצם ההזדקנות, מה שיכול לתרום לדיכאון.
גורמים חברתיים
דיכאון בגיל השלישי יכול להיגרם גם מגורמים חברתיים מסוימים. לדוגמה, מבוגר שכבר אינו עובד עלול להיתקל בקשיים כלכליים או להתבודד. היעדר תמיכה חברתית וקשרים חברתיים עלולים אף הם להגביר את הסיכון לדיכאון.
השפעת הדיכאון על מבוגרים
דיכאון יכול להגביר את הסיכון של מבוגר למות ממגוון סיבות (לדוגמה, ניסיון התאבדות). בנוסף, דיכאון עלול לפגוע בבריאותו הגופנית של הקשיש. לפי המכון הלאומי לבריאות הנפש בארה"ב, אנשים הסובלים מדיכאון נמצאים בסיכון מוגבר לפתח מחלות מסוימות כגון אלצהיימר, מחלות לב וכאב כרוני.
הבריאות הגופנית עשויה להיות מושפעת מכמה סיבות. לדוגמה, דיכאון עלול להוביל לאכילה ירודה או חוסר בפעילות גופנית, מה שבהכרח יפגע ברווחתו הפיזיולוגית של החולה. בנוסף, גופו עשוי לתפקד בצורה שונה עקב דיכאון, כגון זרימת דם מופחתת וחריגות בהורמוני לחץ, התורמים למחלות כרוניות.
לדיכאון עשויה להיות השפעה גם על התפקוד הקוגניטיבי של המבוגר – כגון ירידה בזיכרון או פגיעה ביכולת לפתור בעיות. איכות החיים הכללית של המבוגר עשויה גם היא להיות מושפעת לרעה. דיכאון יכול להוביל לבידוד חברתי, מה שמחמיר את המצב. לרוב אנשים עם דיכאון סובלים מירידה בהנאה מהחיים וירידה ברמת הרווחה הכללית.
טיפול בדיכאון אצל מבוגרים בגיל השלישי
על פי האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית, קיימים סוגים שונים של טיפולים זמינים עבור דיכאון אצל מבוגרים.
פסיכותרפיה
זוהי לרוב צורה יעילה של טיפול בדיכאון, בדרך כלל באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) המתמקד בקשר בין רגשות, מחשבות והתנהגויות. המטרה היא לשנות את הדפוסים שמפריעים לאדם לחוש אושר או שמחה.
טיפול בינאישי כולל שיפור מערכות יחסים ונסיבות שגורמות לבעיות, ועשויות להיות קשורות למצב הדיכאון הנוכחי. ניתן להשתמש גם בטיפול לפתרון בעיות, שהוא סוג של טיפול התנהגותי קוגניטיבי. סוג זה של פסיכותרפיה מתמקד בסיוע להתמודדות עם נסיבות ומצבים מאתגרים, אשר עשויים לסייע בהפחתת הסיכון לדיכאון.
תרופות לדיכאון
טיפול תרופתי יכול להיות כלי יעיל לטיפול בדיכאון בקרב מבוגרים. קיימים סוגים שונים של תרופות, כולל תרופות נוגדות דיכאון ומייצבי מצב רוח.
בדרך כלל, תרופות נוגדות דיכאון מהדור השני, כולל מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין ומעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראפינפרין, מומלצות בשל הסיכון המופחת לתופעות לוואי.
שינויים באורח החיים
שינוי בסגנון החיים יכול למלא תפקיד בהפחתת מצב הרוח הדיכאוני. לדוגמה, התעמלות סדירה הוכחה כמפחיתה תסמינים של דיכאון. סקירת מחקרים שפורסמה בכתב העת Medicine מצאה כי פעילות אירובית יכולה לשפר משמעותית דיכאון בקרב מטופלים קשישים.
תזונה בריאה ומציאת דרכים בריאות לניהול מתח – כגון יוגה, טאי צ'י ומדיטציה – מועילים גם הם; כמו גם פעילות חברתית שחיונית להפחתת תסמיני דיכאון.
מניעת דיכאון בגיל השלישי והרביעי
מעבר לאפשרויות הטיפול, יש גם כמה דרכים למנוע היווצרות של בעיית דיכאון בגיל השלישי:
- שמירה על קשרים חברתיים – זו אחת הדרכים החשובות ביותר למניעת דיכאון. עודדו את המבוגר לבלות עם בני משפחה וחברים, להשתתף בפעילויות בקהילה ועוד.
- תחביבים ופעילויות – מציאת פעילויות ותחביבים מהנים גם היא דרך מצוינת למנוע דיכאון. כשיש מטרה ואנו עסוקים בפעילויות מהנות, התועלת ניכרת בכל גיל – כולל קשישים.
- טיפול במתח וחרדה – מתח וחרדה מוגברים יכולים לתרום לדיכאון, וטיפול נכון יכול לסייע במניעה מוקדמת. לדוגמה, טכניקות להפחתת מתח כגון נשימה עמוקה ומדיטציה הן לרוב שיטות הרפיה יעילות.
- עזרה מקצועית – חיפוש מוקדם של סיוע מקצועי הוא קריטי במניעת החמרה של דיכאון. אפשרויות הטיפול יכולות להפחית את הסימפטומים ולעזור לפתח מיומנויות שיסייעו במניעת דיכאון.
טיפול בסטיגמה ותפישות מוטעות לגבי דיכאון בגיל השלישי
כדי להתמודד ביעילות עם דיכאון בקרב מבוגרים, חיוני לטפל בסטיגמה ובתפישות השגויות הקשורות אליו. בגלל הסטיגמה שעדיין עשויה להיות קשורה לבעיות נפשיות, חלק מהמבוגרים עשויים שלא לפנות לעזרה.
ההבנה שבעיות נפשיות אינן פגם אופי – היא חיונית. השכלה בנושאי בריאות הנפש, כגון דיכאון אצל קשישים וחינוך אחרים מועיל גם בטיפול בתפישות שגויות.
בנוסף לבעיות בריאות הנפש, יש להתייחס גם לתפיסות שגויות וסטריאוטיפים לגבי הזדקנות. מציאת דרכים לעזור לאנשים להבין שמבוגרים וקשישים עדיין בעלי חיוניות – היא קריטית למיגור הסטיגמות.
מאמר זה אינו מהווה המלצה או תחליף לייעוץ רפואי / פסיכולוגי מקצועי