כסאות גלגלים והעברה
כיצד ניתן להנגיש את הבית למקרה שאחד מדיריו יהפוך לאדם עם מוגבלות, חלילה, מדוע חשוב להבין את הצרכים המשתנים של בן משפחה מזדקן, ומהם ההבדלים העיקריים בין שיפוץ הבית לנוכח משבר לבין שיפוץ לקראת משבר שעלול להתרחש?
הבית שבו אנחנו חיים נדמה לנו לעיתים יציב, כאילו יישאר לנצח כפי שהוא. בפועל, בית הוא אורגניזם חי שמגיב לשינויים שלנו: הוא מתמלא בילדים, מתרוקן כשהם עוזבים, משנה צבעים, רהיטים ותמונות, ולפעמים נאלץ להתאים את עצמו למצבים רפואיים או תפקודיים חדשים. תכנון עתידי ( Future proofing) מבקש להכין את הבית כך שיוכל ללוות אותנו גם ברגעים הצפויים וגם בהפתעות של החיים. בדיוק כפי שאנחנו חוסכים לפנסיה או דואגים לביטוח בריאות, כך נכון לתכנן את הבית כך שיוכל ללוות אותנו גם בעתיד.
דמיינו את תומר (שם בדוי), בן שלושים ושש, נשוי ואב לשני ילדים קטנים, שנפצע במלחמה ואיבד חלק מתנועתיות רגליו. אשתו, דלית (שם בדוי), מבינה כי עם חזרתו מבית החולים השיקומי אל דירת שלושה חדרים הישנה, הוא עלול להתקל בקשיים בגלל המסדרון צר, המדרגה בכניסה למקלחת ודלתות סטנדרטיות. גם תומר מבין כי כל פעולה יומיומית – מקלחת, הכנת קפה, משחק עם הילדים – עלולה להפוך למבצע מתיש, כשכבר עכשיו אשתו מתמודדת עם עומס עצום הכרוך בטיפול בו ובילדים, ביחד עם חששות מנפילות או החלקות.
תומר ודלית מבינים כי בטרם ישתחרר לביתו, עליהם להתייעץ עם יועצת נגישות, שתסייע להם להבין אילו התאמות נחוצות בדירה: הרחבת המסדרון, ביטול המדרגה בכניסה לחדר הרחצה, הרחבת פתחים והתקנת דלתות הזזה. כאן מתגלה כוחה של מחשבה מוקדמת. קראת השחרור מבית החולים, בשל לוח הזמנים הצפוף וההכרח לקבל החלטות במהירות, דלית ותומר בחרו את הפתרונות המהירים והפשוטים ביותר.
לעומת זאת, קחו את רבקה: אישה עצמאית בת שבעים ותשע, חזקה ופעילה שמתנדבת בבית חולים, מרבה לטייל ומבשלת לכל המשפחה בסופי השבוע. לאחר שחברתה הטובה נפלה ושברה את האגן, נזקקה לשיקום מוסדי ולסיוע של עובדת זרה הבינה שייתכן שגם היא עצמה תזדקק בעתיד להנגשה ולתמיכה. כדי להקדים תרופה למכה ולחסוך טרחה מילדיה, רבקה החליטה לשפץ ולהנגיש את דירתה, כך שבמידה שתזדקק לכך – תוכל להמשיך להתגורר בה, גם אם חלילה תחווה בעיית בריאות כזו או אחרת. היא החליפה את הריצוף בדירה לכזה המונע החלקה, הרחיבה את מפתחי הדלתות לחדר השינה, הרחצה והמטבח, התקינה מאחזי יד במסדרון, במקלחת ובשירותים, והקצתה חדר שבו תוכל בעתיד להתגורר מטפלת סיעודית. מעבר לפונקציונליות בשיפוץ הדירה האהובה והנעימה שלה, היא גם נהנתה מתהליך העיצוב ומההזדמנות לעדכן ולחדש את דירתה.
חשיבותו של תכנון עתידי להנגשה
המכנה המשותף לשני הסיפורים הוא ההבנה שהחיים משתנים, לעיתים בבת אחת. אנחנו לא יודעים מה יקרה מחר: תאונה, מחלה, ירידה ביכולת. תכנון עתידי מאפשר לנו להפוך את הבית למונגש, כדי שיהווה עוגן יציב מול חוסר הוודאות. במקרה של תומר, השיפוץ היה רחב ויקר יחסית, אך עבור רבקה ההשקעה היתה לא גדולה, בזכות התכנון המוקדם, שאיפשר לה להקדיש מחשבה ולבצע את התהליך המורכב בצורה נינוחה.
מעבר להיבט הפונקציונלי, יש כאן גם ממד רגשי. בית שמתאים את עצמו אלינו משדר תחושת ביטחון ושליטה. עבור תומר ואשתו, הידיעה שהם לא נאלצים להיאבק בכל מעבר דלת או במקלחת מסוכנת משחררת אותם לעסוק בהורות, בזוגיות ובהחלמה. עבור רבקה, הידיעה שהיא תוכל בעתיד, במידת הצורך, להתקלח בבטחה ולנוע במסדרון מבלי לחשוש מנפילה העניקה שקט נפשי לה ולמשפחתה.
בסופו של דבר, הבית הוא לא רק מבנה פיזי אלא שותף לחיים. כאשר אנחנו משקיעים בתכנון עתידי, אנחנו לא עושים “עוד שיפוץ” אלא יוצרים סביבה חיה, שמסוגלת להשתנות יחד איתנו. במילים אחרות: אנחנו יוצרים לעצמנו בית שיספק את צרכינו גם בעתיד, בכל מצב שעלול לפגוע בניידות ובנגישות שלנו. התכנון הופך את הבית ממקום שדורש מאיתנו להסתגל אליו – למקום שמסתגל אלינו. וזהו, אולי, הערך האנושי העמוק ביותר של תכנון נכון: הוא מאפשר לנו להישאר בבית, בנוחות ובכבוד, בכל גיל ובכל מצב.
עוד בנושא זה:
