שחר בוצר: האיש שהנגיש דלת לעולם סגור

בעשורים האחרונים, הפך נושא הנגישות אבן יסוד בזכויות האדם. בישראל קיימת חקיקה מתקדמת בזכותם של ארגונים חברתיים, ובעיקר – בזכות אנשים שלא הסכימו להישאר מאחור. אחד האנשים האלו הוא שחר בוצר. 

עד אמצע שנות ה־90, א.נשים בעלי מוגבלות נחשבו ל"שקופים" ונאלצו להתנייד בעולם שלא התייחס לקושי, לתסכול או למחיר הכבד שגבו מהם.ן חיים במרחב שאינו מונגש – פיזית, חברתית ותודעתית.

לא רק שהמושג נגישות לא היה מוכר, גם לא היה חוק או עקרון שחייב מוסדות ציבור להכיר בקשיים ולסייע להתגבר עליהם. למעט פרק מינורי בחוק התכנון והבנייה שנקרא ״סידורים לנכים״. מבני ציבור, בתי ספר, תחבורה ציבורית, מרפאות, מוסדות ממשל – רובם המכריע לא היו מותאמים למי שמתניידים.ות בכיסא גלגלים, בעזרת קביים או הליכון. גם לא לכבדי ראייה או שמיעה, או מי שסבלו ממגבלה קוגניטיבית או תקשורתית. חוסר הנגשה והתייחסות לצרכים הספציפיים של א.נשים עם מוגבלות פיזית הוביל – למעשה, כפה – חוסר שוויון.

על רקע מציאות קשה זו, בג"ץ שחר בוצר, שניתן בשנת 1996, סימן נקודת מפנה דרמטית. זו הייתה הפעם הראשונה שבית המשפט העליון בישראל קבע באופן מפורש כי לאדם עם מוגבלות יש זכות שוויונית לנגישות, וכי קיימת חובה מוסרית וחוקית מצד הרשויות להסיר חסמים ולפתוח שערים. פסיקת בג"ץ בעתירה שהגישו שחר בוצר, אז נער צעיר, ביחד עם הוריו ובסיוע ארגון "בזכות", הובילה לשינוי עמוק: חקיקת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ולמהפכה רחבה בתפיסת הנגישות בישראל.

מעלית או מעלון? זו השאלה

שחר בוצר נולד עם מחלת ניוון שרירים. מגיל צעיר התנייד בוצר באמצעות כיסא גלגלים ממונע, בגלל חולשה בגפיים שגרמה המחלה. בשנת 1991 עברה משפחת בוצר להתגורר ביישוב מכבים-רעות, שהיה אז יישוב קהילתי קטן ומתפתח. שחר, שנולד בשנת 1982, עבר ללמוד בבית ספר מקומי במכבים-רעות, אך כאן התברר כי הנגישות בבית הספר היא מוגבלת. חוסר היכולת להתנייד באופן עצמאי בין כיתות הלימוד ובין קומות שונות בבית הספר מנע משחר גישה, בין השאר לכיתות מחשבים ולחדרי שירותים, שכן שירותים מונגשים לנכים היו רק בקומה אחת.

למרות ששחר והוריו ניסו להגיע לסיכומים עם הרשות המקומית בנוגע למתקני ההנגשה בבית הספר, התגלעו מספר חילוקי דעות בין הצדדים, שלא נפתרו. למשל, האם עדיף להתקין מעלית או רק מעלון על מנת לאפשר לנער לעלות במדרגות בית הספר, להגיע בקלות לשירותים המונגשים ולהתנייד באופן עצמאי בין הכיתות והקומות השונות בבית הספר.

לאחר שפניות חוזרות ונשנות מצד הוריו של שחר לשיפור ולהוספת מתקני הנגשה לא נענו, החליטו שחר והוריו להגיש עתירה לבג"ץ נגד המועצה המקומית מכבים-רעות. את העתירה הגיש האב שייצג את בנו, בסיוע ארגון "בזכות".   

השופט אהרון ברק: "לא חסד, אלא הגשמת זכות"

בית המשפט העליון, בראשות הנשיא אהרן ברק, קיבל את העתירה במלואה. בפסק הדין, שניתן בשנת 1996 קבעו השופטים כי חובתה של רשות ציבורית להבטיח נגישות שוויונית, וכי היעדר הנגשה מהווה פגיעה בזכויות יסוד. הנשיא ברק אף הדגיש כי "לא חסד מבקש העותר, אלא על הגשמת זכותו הוא עומד… הבטחת שוויון ההזדמנויות לנכה עולה כסף. חברה האמונה על ברכי כבוד האדם, החירות והשוויון מוכנה לשלם את המחיר הנדרש."

חשוב לציין, כי פסק הדין נכתב לפני שנחקק חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות) 1998), על כן ההתייחסות אליו הייתה כאל אחד הגורמים המשמעותיים שהובילו לחקיקה והוביל לקביעת חובת הנגשה מתוך תפיסה כי לא.נשים עם מוגבלת שמורה זכות לקבל שירותים בדיוק כמו א.נשים ללא מוגבלות וכי יש לתרגם זכות זו לחובות הנגשה, כגון בניית שירותים מונגשים, מעליות והסדרים שונים שיאפשרו נגישות. ביום מתן פסק הדין, אישרה הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת החוק לשוויון הזכויות לאנשים עם מוגבלות. בעקבות פסק הדין חויבו כל מוסדות החינוך בישראל לדאוג להנגשה.

שחר בוצר לא עוצר

בשנים האחרונות אנחנו עדים למגמה חדשה: של שילוב, של הכלה, של רפואה ביתית והתייחסות מחבקת ואוהדת לא.נשים עם מוגבלויות. סביר להניח, שבג"ץ בוצר היווה אבן דרך משמעותית. מאז נוצרו והתפתחו עוד ועוד תקנות הנגשה מחייבות, המתייחסות הן לבנייה חדשה, והן לבנייה קיימת. למשל, בבנייני מגורים, בנייני ציבור, חינוך, הארחה, רישוי עסקים, תחבורה ציבורית. החקיקה ממשיכה להתקדם ומדי שנה נוספים חידושים ועדכונים.

על כן, כיום, כל בעל.ת עסק, יזם או קבלן צריכים לבדוק מהי המחויבות בהנגשת העסק או המבנה, ובפרט כשמדובר במבנה ציבורי.  זאת מתוך הכרה חברתית שנגישות איננה מותרות, Nice to have  , אלא ערך אמיתי לחברה בה אנו חיים. והיא ממעוררת את כולנו לבדוק, לדרוש ולהתריע על היעדרותה, במידת הצורך.

שחר בוצר היה בסך הכל בן 13 כשהביא בשורה מכוננת עבור ציבור הנכים.ות בישראל.  בג"ץ בוצר שימש בסיס להצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ונלמד גם כיום, בבתי ספר למשפטים, לעבודה סוציאלית ועוד.  בראיון שנערך איתו ב"גלובס" בשנת 2011 נשאל בוצר "איך זה להסתובב עם פסיקת בג"ץ על שמך"?

את תשובתו, שוודאי לא תפתיע איש, מומלץ לזכור ולנצור: "אמנם נעים ומחמיא לדעת שלומדים על הבג"ץ שלך בבתי ספר למשפט ושיצרת מהפכה חברתית, אבל אני ומשפחתי קיבלנו החלטה שלא להיעצר שם ותמיד לחתור ליעד הבא".

מאמר זה אינו מהווה המלצה או תחליף לפנייה לגורמים המוסמכים